תפריט
משמורת

משמורת, הורות והסדרי שהיה

החוק בישראל קובע כי הורים לילדים רשאים לקבוע ביניהם את סידורי המשמורת על ילדיהם לאחר פרידה או גירושין, וככל שהם אינם משכילים לעשות זאת, יהיה על בית המשפט לפסוק בעניין, בהתאם לעיקרון העל העומד בבסיסם של כל תיקי המשמורת והוא "עיקרון טובת הילד".

המסגרת המשפטית לכך מצויה בסעיפים 24 ו-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. סעיף 24 קובע כי הסכם בין ההורים לגבי משמורת ילדים יש להגיש לאישור בית המשפט ושאישור כאמור יינתן אך ורק אם בית המשפט נוכח כי "ההסכם הוא לטובת הקטין". בהעדר הסכם, קובע סעיף 25 לחוק, בית המשפט יהיה זה שייקבע את המשמורת "לטובת הקטין".

נושא המשמורת והסדרי הראייה (המכונים כיום חלוקת זמני השהות של ההורים עם הילדים) הוא לרוב הרגיש והסבוך יותר בבוא הצדדים להיפרד. מעצם טבעו, הוא מהווה בלא מעט תיקים מקור למאבקים וקונפליקטים בין ההורים.

אחרי הכל, מדובר בהכרעה שיש בה כדי להשפיע על עתיד הילדים, ולא רק מבחינת השאלה כיצד יתחלקו זמני השהות. תיקי משמורת מעלים אין ספור סוגיות נגזרות כגון:

  • האם יש לחתור לחלוקת זמנים שווה – המכונה על פי רוב "משמורת משותפת" – ואיך הדבר ישפיע על הילדים?
  • כיצד תתקבלנה החלטות יומיומיות על הילדים בחלוקה כזו או אחרת?
  • האם חלוקת הזמנים תשפיע על מזונות הילדים/חלוקת ההוצאות בין ההורים?
  • האם יהיה ניתן להרחיב או לצמצם את הסדרי המשמורת בעתיד?
  • מה המשמעות של מעבר מקום מגורים הפוגע בהסדרי המשמורת שהוסכמו?
  • האם הילדים יזכו להשמיע את קולם?

יש להדגיש כי בכל חלוקת זמני שהייה עם הילדים, תהא אשר תהא, אף אם נקבע כי זמני השהות של הורה אחד יהיו רבים יותר משל ההורה האחר, שני ההורים נשארים האפוטרופוסים של ילדיהם (למעט מקרים קיצוניים בהם עלולה להישלל אפוטרופסותו של הורה). משמע – כל החלטה מהותית שנוגעת לילדים (למשל בנושאי חינוך, רפואה וכיו"ב) עדיין תהא חייבת להתקבל על ידי שני ההורים, ובטח שאין משמעות הדבר, שהורה אחד מחליט על השני.

לגבי קביעת המשמורת/חלוקת זמני שהות, העיקרון המנחה הוא טובתו של הילד. ככל ולא יעלה בידי ההורים להגיע ביניהם להסכמות בנוגע לאופן חלוקת הזמנים ביניהם, יהא זה בית המשפט אשר ייאלץ לבחון מהי טובת הילד, ואיך תתבצע חלוקת הזמנים. לשם כך, השופטים יסתייעו על פי רוב במומחים שימונו על ידם כגון עובדים סוציאליים וגורמים מקצועיים רלבנטיים אחרים. לעתים, ובמיוחד כאשר הילדים אינם קטני קטינים, לא מן הנמנע כי השופט היושב בדין יבקש לשמוע את דעתו והעדפותיו של הילד, ויתחשב בכך בהחלטתו.

מגמות חשובות בתיקי משמורת

בשנים האחרונות, חלו מספר מגמות חשובות בתיקי משמורת ילדים. בראש ובראשונה, הסדרי משמורת משותפת, שבמסגרתם הילדים שוהים אצל שני הוריהם במידה שווה הופכים לנפוצים יותר ויותר. במידה מסוימת הם ה"סטנדרט החדש". מדובר במגמה מבורכת המבטאת את מעורבותם החשובה של שני ההורים בחיי ילדיהם לאחר הגירושין/הפרידה, מעורבות המקפלת בחובה יתרונות פסיכולוגיים ורגשיים רבים.

עוד יצוין כי בשנים האחרונות צומצמה חזקת הגיל הרך, אשר קבעה כי טובתו של ילד מתחת לגיל 6 הינה להישאר במשמורת אמו עם פירוד הצדדים. כיום, כל מקרה נבחן לגופו, ולפנינו מציאות אשר מאפשרת גם חלוקת זמנים שווה (או שואפת לשווה) אף אם טרם מלאו לילד 6 שנים. 

ייצוג בתיקי משמורת

לא בכדי ציינתי כי נושא המשמורת הינו מהרגישים והמורכבים ביותר בתיקי גירושין ופרידה. מצד אחד, ברור שכל הורה מעוניין בראש ובראשונה בטובת ילדיו. מצד שני, לצערי, ישנם תיקים שבהם ההורים אינם משכילים להתעלות מעל הסכסוך והמחלוקות, והם משתמשים בילדים כ"כלי משחק" בהליך הגירושין.

אמירות כמו "את/ה לא תראי/ה את הילדים, אלא רק כשאני אחליט", "הילד לעולם לא יישן אצלך" וכיו"ב, אינן נדירות בתיקים אמוציונאליים.

כעורכת דין בעלת ניסיון של כ-15 שנה בייצוג בהליכי גירושין, אני פועלת ככל שבידיי בכדי לסייע להורים ברגישות המתבקשת להוציא את הילדים מגזרת ה"מאבק" ולראות את טובתם לטווח הקצר והארוך.

הורים יקרים, זכרו, הילדים אינם חלק מן הסכסוך. בזמן שאתם מנהלים ביניכם את הליכי הפרידה, זכרו שהילדים זקוקים לכם, יותר מתמיד. הגירושין או הפרידה הם לכשעצמם טראומה עבורם, ובקביעת משמורת יש לשים דגש על נקודת מבטם של הילדים, וטובתם.

ככל שהדבר ניתן, אמליץ תמיד להגיע להסכמות בנושאי משמורת וחלוקת זמני שהות במסגרת הסכם, בו יפורטו זמני השהייה בצורה הטובה והמתאימה ביותר לנסיבות חיי המשפחה ביום שלאחר הגירושין/הפרידה.